החלטנו לטוס הקיץ לצפון איטליה לשבועיים.עבור מאיר ועבורי איטליה זה הבית השני, אפשר לומר אפילו הראשון , כי שם הכרנו ( בקהילה היהודית בגנובה כשהייתי שליחה של הסוכנות ומאיר היה סטודנט), הפכנו לזוג צעיר ואפילו חגגנו את החתונה באיטליה, ההריון הראשון והלידה התרחשה באיטליה והפכנו להורים ליהונתן, חזרנו כשהיה בן 10 חודשים לארץ, כך שיש לנו הרבה רגש וזכרונות טובים. העובדה שאנחנו דוברים את השפה נותנת לנו תחושת בית.
שבועיים, עם ארבעה ילדים זה הרבה, במיוחד כשביום יום, הם הרבה מחוץ לבית, עצמאים, עם חברים או כל אחד בפינה שלו. מצד אחד חשוב לנו לערוך טיולים כאלו, בסופו של יום, הזכרונות והגיבוש המשפחתי שנוצר בזכות הטיול ומצד שני, במהלך הטיול, היחד מאוד אינטנסיבי, רגעים של עייפות, של רצונות שונים, של קנאה - כל מה שקורה בכל משפחה, אבל פחות מדברים על זה ולא רואים את זה בתמונות.
אז נחתנו בטורינו ( בפוסט הקודם כתבתי על הנחיתה במילאנו למי שמעניין לקרוא ) לקחנו לילה ראשון בטורינו לחצי יום שבו ביקרנו במוזיאון המכוניות הבינלאומי בטורינו, מומלץ לכך הגילאים ובמיוחד לחובבי המכוניות. רואים במוזיאון את ההתפתחות של המכוניות הראשונות, מכוניות מרוץ, מכוניות יוקרה ועוד, בילוי של שעה וחצי לפחות.
אותנו פחות מעניין לטייל בערים אלא להגיע לטבע, טיולים רגליים, אופניים, אגמים ולכן ידענו שברגע שנצא עם הרכב נגיע לטבע.
בטיולים שלנו אנחנו שוכרים רכב של תשעה מקומות, יש בו מקום למזוודות, מקום נוח לחלוקה עם הילדים שגם מאפשר להם לישון ( אחד על השני) בנסיעות הארוכות.
הזמנו כמה מלונות לשבוע הראשון, כל שלושה / ארבעה לילות אנחנו עוברים למלון אחר, מה שמאפשר מספיק זמן לטייל במקום, להשתקע במקום וגם לא לארוז כל רגע.
הפעם כל אחד לקח טרולי וכמה כיף זה!! הבנתי שלא צריך הרבה בגדים, מזג אויר אומנם גם קריר בצפון אבל גינס סווצ״רט וצעיף הספיקו ומעבר לזה יכולתי בכיף לקחת גם פחות בגדים, גם ככה אחרי שבוע עשינו כביסה לכולנו. גילתי שאפשרי לעשות פעם בשבוע כביסה ובאמת שלא צריך הרבה בגדים.
אז איך בונים ומסלול ?
כשאנחנו מתכננים טיול, אני מסתכלת בגוגל מפות, מחפשת אגמים במפה, מחפשת ליד מסלולי הליכה , מלונות מסעדות ואטרקציות ( יש אפשרות כזו לראות במפות גוגל) ונכנסת קצת לקרוא, במקביל קוראת קצת גם בקבוצות פייס בוק , כותבת לי קצת רשימות על המקום על מקומות מומלצים אבל לעולם לא עשיתי הכנה של טבלאות אקסל שבהן אני רושמת מה עושים כל יום, אולי כי ביום יום כשאני מתכננת טיול זה ממש עבודה בשבילי ואולי כי אני יודעת מנסיון שכל תוכנית בסיס לשינוי - מזג אויר, מצב הרוח שלנו ושל הילדים, ולכן כשיש לי תוכנית מפורטת של כל יום מה עושים , זה מרגיש לי שאני לא באמת בחופש ואין מקום לספונטאניות.
בכלל עם הזמן אנחנו מגיעים למקום, שואלים בקבלה על המקומות המומלצים לטיולים, ומגלים שההמלצות שלהם הכי טובות ומתאימות.
התחלנו את הטיול בנסיעה לצרפת לאיזור ואל דיזר
באלפים הצרפתיים (פרטים בפוסט נפרד כשיהיה מוכן אכניס לינק), לא מצאתי דבר על המקום הזה בתקופת הקיץ, מאחר וואל דיזר היא עיירת סקי אבל התברר שיש בה נופים ומסלולי הליכה מרהיבים
אחרי שלושה לילות וארבעה ימים בואל דיזר חזרנו לאיטליה. בחרתי את איזור האגמים אבל מאחר ולא רציתי להיות באגמים המתויירים ( לאגו די גארדה, אגם מאגורה, אגם קומו) בחרתי אגם קטן צמוד לאגם מאג״ורה.
מקום מהמם וסודי
אז כאן קוראות יקרות , בהתרגשות, אני מפרסמת מקום מהמם ולא מוכר, אבל תבטיחו לי שתשאירו אותו שקט מיוחד ולא עמוס בישראלים רעשניים כי שכשאנחנו הגענו לשם, לא פגשנו ישראלי אחד.
העיירה margozzo, עיירה איטלקית טיפוסית קטנה עם סמטאות צבעוניות, אגם מהמם וקטן ומסעדות וסירות לאורך האגם. אין באגם אטרקציות של ספורט אתגרי ולכן גם הוא שקט, אפשר לשכור סירות פדאליים ( 10 יורו לשעה) סאפ וקייאקים, האגם הוא אחד האגמים הנקיים שיש באיטליה, הוא מוקף בהרים ירוקים ופשוט חלומי!!! אפילו עכשיו כשאני כותבת על המקום, אני מתגעגעת ויודעת שאחזור אליו ( חופשת נשים בטוח בקיץ הבא- תתכוננו).
המלון שהיינו בו היה מדהים ומשרה אוירה מיוחדת ומשפחתית, מלון עם שבעה חדרים בלבד, ממש מעבר לאגם, עם מסעדה מעולה ואיכותית ביותר ( מבטיחה לכם שעם השנים המקום יקבל כוכבי מישלן ) ובמיוחד מה שאהבתי במלון שהוא חיבר בין שלוש האהבות של בעלי המקום, זוג צעיר מברזיל שאוהב אומנות , רכיבה על אופניים ובישול. ושוב, כשאתה מעביר את התשוקה שלך לעולם וחולק אותה, כולם מרויחים ומרגישים את זה.
שם המקום Casa della Capra. ( תגידו שהגעתם מהבלוג שלי , זה ישמח אותם ) .
בשלושת הימים הקרובים נהננו מהאגם, רק לחצות את הכביש וכבר שם. הרגשת חופשה אמיתית, כזו רגועה, להרגיש כמו המקומיים שמעבירים את כל היום באגם - ספר טוב, משחקי קלפים, שחיה באגם, ארוחת צהריים קלה בקיוסק של המקום, אחכ אפשרות למנוחת שנצ - חופש מוחלט.
באחד הימים הייתה סדנת חימר במלון, הייתי אחהצ , מול הנוף של האגם, עם שיר ונטע בנותיי, ועוד כמה נשים מקומיות שבאו לסדנה. היה מעניין לשמוע את השיחות שלהן, על ילדים, עבודה, על ההנאה מהדברים הקטנים והגשמת החלומות ועל אומנות ובכלל להבין שבסופו של דבר כנשים, כאמהות כולנו עוברות את אותם הדברים, ורוצות קצת רגע לעצמנו, שקט, חברה ומעגל נשי שיתן לנו אישור על היותנו, שיתן לנו כמה שעות של שלווה בכאוס החיים. הבנות שלי נהנו משלוש שעות של יצירה ואני מודה על הזמן הזה שמהן אני לומדת להיות בכאן ועכשיו, להנות מהאפשרויות שקיימות.
מי שרוצה להגיע לאגם מתוייר יותר ולהנות ממדרחוב, חנויות ויותר אפשרויות של מסעדות, יכול לנסוע במרחק של 20 דקות לאגם מאג״ורה.
ביום העזיבה, הגענו דרך כביש מפותל ביותר לאומגה שנחשבת הגבוהה והמהירה ביותר באירופה גובה האומגה הוא 350 מטר ומהירות הכבל הינו 120 קמש, זמן התעופה באויר הינו דקה וארבעים ואפשר לעשות זאת בשכיבה על הבטן כך שיש תחושה של ממש תעופה באויר או בישיבה כמו באומגה.
הילדים התלהבו ורצו לעשות, אני בכלל לא הייתי בעניין אבל מאחר ועושים זאת לרוב בזוגות, אז מאיר או אני היינו צריכים להיות עם אחד מהם. אחרי שהילדים השתמשו במשפט ״ אמא את היית במלכת המדבר״, הבנתי שאין תירוצים ולמרות שהיה חשש קל, ידעתי שאעשה זאת. האמת, המשפט הזה שבו הם השתמשו באמת שכנע אותי.
אחרי שקונים כרטיס ( עלות 30 יורו לאדם ויש אפשרות לשכור גם מצלמת פרו ולצלם אותך באויר ב15 יורו) מיניבוס לוקח אותך בנסיעה של 20 דקות למקום הגבוה. דרך מפותלת וצרה ביותר ( אחד הדברים שיותר הפחידו אותי בכל האטרקציה הזו), כל הדרך כל האנשים שברכב מלאי אדרנלין המשולב בפחד ומרגישים את הריגוש במכונית.
כשמגיעים למקום מבינים עד כמה הוא גבוה, נוף יפיפה נשקף של אגם מאג׳ורה ואגם מרגוזו והכל מסביב עטור בהרים ירוקים ומלאי עצים ברוש ירוקים.
אלעד כבר כשקנינו את הכרטיסים אמר שהוא מפחד אבל יעשה את זה, הוא ילד שאוהב לעשות אקסטרים, פארקים חבלים אבל איך שהגענו לשטח והוא ראה את הגובה, הוא נסוג לאחור. אפילו לעמוד בתור היה לו קשה, הוא התבונן מהצד וראה את ההכנות של כל אחד ואחד מהזוגות, את שחרור הכבל ואת הצרחה הראשונית של כל אחד ואחד מהאנשים. ככל שהתקרב תורנו, הוא נהיה חיוור, והחלטנו שאני והוא עושים זאת יחד. תורם של יהונתן ושיר הגיע, שניהם בסקרנות ושמחה לקראת החויה, בלי חששות עשו זאת, נשכבו באויר ויצאו לדרך.
הגיע תורנו, אנחנו אחרונים והפחד, מדבק, מצד אחד אני כאמא נמצאת לצדו של אלעד ולכן במקום לפחד אני מתרכזת ב לעודד אותו, מצד שני כשאני עומדת יחד איתו ורואה את הגובה גם אני מרגישה שרגליי רועדות.
כשהיינו צריכים להגיע למצב של שכיבה ושיקשרו אותנו לרתמות, ראיתי את אלעד רועד ומפחד והסברנו לו שעד הרגע האחרון הוא יכול להתחרט , רק שירגיש איך זה לשכב באויר, הוא הסכים לנסות, ברגע שהיה תלוי באויר הוא רצה לרדת, הבין שהמצב הזה בשכיבה לא מתאים לו. הוא לא עושה את זה. אז נשאר לי לעשות זאת לבד ואני מתה מפחד. החלטנו לרדת מהמתקן, להרגע ולקבל החלטה. הורדנו את כל הלבוש, כל האנשים הסתכלו עלינו ( היחידים שלא קפצו) ומה עושים? יש אפשרות לחזור עם המיניבוס, נסיעה שאותי הפחידה או לסיים תוך שתי דקות בקפיצה. אלעד ידע בדיוק לומר לי מה מפחיד אותו, השכיבה הזו שגורמת להרגשה של חוסר אונים, הוא ממש העביר לי את מה שהרגשתי גם. נזכרנו פתאום שיש אפשרות לעשות זאת בישיבה כמו אומגה. והחלטנו שנלך על זה. שוב, לובשים את הציוד, עומדים בתור, ומבטיחים לאנשי הצוות (שהיו מקסימים וסבלניים) שאנחנו עושים את זה הפעם ושוב מגיעים לרגע שבו צריך לקפוץ ושוב אלעד חושש. אני החלטתי שאני לא הולכת אחורה, להיות כבר למעלה משעה, להתלבט, יאללה אני קופצת ומהר. הסברתי לאלעד שאני יוצאת, אני עושה את זה ונחכה לו כולנו למטה כשיחזור עם המיניבוס.
קפצתי בכלל בלי לחשוב, פשוט לגמור עם זה.
ווואו להיות במשך כמעט שתי דקות באויר בגובה של 350 מטר, לבד!! חוייה מדהימה והאמת גם לא מפחיד אלא באמת יפה ואחר, שרתי את השיר כנפי רוח ״ כי כח רב לך יש לך כנפי רוח״ והייתי בהיי על שעשיתי זאת, התגברתי על הפחד ואני מרגישה שהעולם כל כך יפה.
הילדים שחיכו לי למטה היו כל כך מופתעים לראות אותי לבד וגם גאים בי שעשיתי זאת.
הצטערתי לחשוב שאלעד יחזור לבד באוטובוס ומפספס את החויה האדירה ולכן שירדתי ביקשתי בקשר שיגידו לו שזה בכלל לא מפחיד. אלעד כבר היה בדרכו לרכב ואמרו לו שקראתי לו בקשר ושזה לא מפחיד. דווקא שם, לבד בלי הלחץ והנסיון שלנו לשכנע אותו, בשקט שלו, הוא החליט שהוא עושה את זה ופתאום ראינו אותו גם יורד באומגה (לצערי אין לנו תמונות כי לא חשבנו שהוא ירד באומגה ).
וואו להתגבר על הפחד, להקשיב לעצמך - מעבר לטיול, זה מסע!!
הדולומיטים :
האמת הופתעתי, גרתי באיטליה 4 שנים ומעולם לא הייתי בדולומיטים. ידעתי שהדולומיטים נחשב לאחד מהמקומות עם הנופים עוצרי הנשימה באיטליה אבל המראות שראינו ובנוסף העובדה שהשפה הרשמית בדולמיטים היא גרמנית (והתושבים איטלקיים) הפתיעה ממש. הדולומיטים גובל עם טירול שבאוסטריה, בעבר, לפני מלחמת העולם השניה האיזור היה אוסטרי ואחרי חלוקת הגבולות הוא עבר לאיטליה. מעניין מאוד שתושבי המקום הפכו לאיטלקים למרות שיש להם שורשים אוסטריים ומשפחות שנמצאות עדיין באוסטריה.
הגענו למלון משפחתי hotel bischofhof - jasmin חמוד חדרים מרווחים ובריכה ואחד הדברים החשובים - גם מלון עם מזגן בדולומיטים( מצרך נדיר בצפון איטליה) המלון ממוקם בעיירה chiosa ואני בהחלט ממליצה ללון שם , נמצאת יחסית קרוב לכל המקומות והעיירה בה יפיפיה. מי שאוהב לרוץ או ללכת יש מסלול מדהים לאורך האגם של 71 קמ.
כשדיברתי עם בעלת המקום וסיפרתי לה על התוכנית לנסוע לאגם ברייס ולהר שסאדה היא בפירוש אמרה לי שבתקופה הזו של אוגוסט הכל מלא והיא לא חושבת שכדאי לנו להגיע דווקא לשם. שמעתי רבות על אגם ברייס וממש התלבטתי אם לנסוע בכל זאת אבל ידעתי שאם המקום מלא, למצוא חניה, להיות בטבע עם המוני אנשים, יאבד מבחינתי את ההנאה ( ובטח לילדים) ולכן שמעתי בהצעתה ונסענו למקומות שהיא המליצה - שלא אכזבו !!.
המלצה שלי - להקשיב להמלצות של המקומיים, לזרום ולהתגמש ולא לפחד לשנות תוכניות. אז מה דעתכם ? אגם קארזה lago di carezza אומנם יותר קטן וגם שם היו אנשים אבל מסלול ההליכה היה מדהים ( עשינו את מסלול ההליכה 10 ו12 כשעתיים) כולל גם פיקניק של סנדויצים גבינות ונקניקים שקנינו בסופר.
יום שני לטיול : שוב התיעצנו עם בעלת המלון והפעם היא המליצה לנו על מקום ממש קרוב, כעשרים דקות נסיעה, נוף עוצר נשימה כל הדרך למעלה ולסיום הליכה רגלית והגעה למסעדה שיש שם פרות, כבשים, טרמפולינות לילדים וכיסאות בשמש.
וילנדרו, vilandro
יום שלישי לטיול : לקחנו את הרכבל ל Alpe di suisi, מאורטזיי. הליכה של כעשרים דקות בשביל מסודר והרגשה שאנחנו נמצאים בגלויה ( ״מזל״ שהילדים רבו, כי אחרת לא הייתי מאמינה שיש מושלם מזה)
אין מה לתאר יותר מדי, רק להזכר בתמונות
ביומיים שלאחר מכן , ראינו כי צפוי גשם, הילדים כבר די מיצו את הטיול, את ההליכות, למרות הנופים המושלמים והחלטנו שאנחנו מדרימים לטרנטו. לקחנו מלון שיתאים למזג האויר הגשום עם בריכה מקורה ופשוט היינו. דווקא אלו אחד הרגעים שזכורים לי , מנוחה אמיתית, זמן יחד בלי לחץ.
הרבה זמן לקח לי עד שכתבתי על כל החופשה, עברו חודשים ואני מסיימת רק עכשיו ולכם , שמתכננים חופשה משפחתית, כמה דברים :
להתיעץ עם הילדים .
לקחת בחשבון את הקצב שלהם ( מתבגרים, קטנים)
לא למהר ולהספיק עוד ועוד אלא להרגיש ולחוות.
להבין שבמסע הזה, אנחנו לומדים המון בדרך.
לבסוף, מה שנשאר זה הזכרונות של היחד, אז שיהיו טובים
באנו להנות