הכל נשאר במשפחה - טיול לחבל אומבריה


נסעתי לטיול הכנה לטיולי הנשים לאיטליה, או שאולי זה היה בכלל תירוץ להיות בחופשה זוגית, מאז שמאיר ואני עזבנו אותה כזוג צעיר עם ילד לא חזרנו אליה לבד אלא רק עם הילדים ( פוסט על ההיכרות באיטליה).

הטיול הראשון כבר מלא, הוא יצא במאי, זו הקבוצה שיצאה איתי לרומניה באפריל שנה שעברה, כבר במסע ברומניה, הן החליטו שכל שנה הן הולכות להיות המסע חלוץ ליעד הבא, לכן הן לא הבינו למה אני נוסעת לאיטליה להכין להן טיול, הרי הן בעצמן הולכות להיות "טיול ההכנה".

אז למה בחרתי את אומבריה ואיפה היא נמצאת?!

אומבריה היא צמודה ללאציו ( כלומר צפונית לרומא בשעה וחצי) וגובלת עם טוסקנה.

כל אטלקי יעיד שהיא יעד מדהים גם בגלל העיירות היפות וכמובן בגלל האוכל הטעים שמאופיין בפטריות הכמהין (טרטופו באיטלקית ) שגדלות באיזור אומבריה. חוץ מזה שטוסקנה זה נדוש.. אני אוהבת את המיוחד והאחר.

הגענו ברביעי בערב לרומא, ויצאנו לסיבוב בעיר. זו חוויה מדהימה לראות את רומא בלילה, הכל מואר ויפה והעיר שקטה מכל התיירים שגודשים אותה במהלך היום, נראה כאילו הפסלים תכף יתעוררו

את הבוקר התחלנו בנסיעה לעבר חבל אומבריה ותוך כשעה הגענו לעיירה הראשונה נרני- אשר ידועה בסיפורי נרניה ( האריה המכשפה וארון הבגדים) , נרני היא עיירה יפה ונעימה שכדאי לבקר בה , היא יושבת למרגלות ההר, ויש לטפס אליה ( כך מאופיינות כל העיירות בחבל אומבריה) , בתיה צבעוניים, והסמטאות מלאות בעציצים של רקפות בחורף וגרניום בקיץ.

לנרני גם סיפור אפל ומיסתורי, בנוף היפה הזה, מתחת לאדמה בתקופת האינקויזיציה הקדושה, מי שהתנגד לנצרות נכלא ועבר כאן עינויים. יש קיר שלם שאחד מהאסירים חרט המתאר את המתרחש .

בעונה זו של השנה, העיירות כמעט ריקות, הן מחכות לאביב שאז מגיעים כל התיירים, ולמזלם של האיטלקים, הם מבינים שאלו תקופות, ולכן גם חלק מהמסעדות פתוחות רק בסופי שבוע, או שיש אפילו חנויות סגורות ומלונות שסגורים בתקופה זו, ולא נראה שהאיטלקים מודאגים מזה.

אני תמיד אוהבת להגיע לערים ולשאול את המקומיים על מסעדות שהם אוכלים, והם תמיד יודעים להמליץ על המקומות הטובים ביותר, מתוך הניסיון שלהם. הגענו לרחוב שממנו נשקפת כל העיר ושם הייתה מסעדה שנפתחת רק ב12:30 וכמובן שכל יום מכינים מנות ספציפיות והכל עם פטריות הכמהין שאופייניות לאיזור.

La gallina liberata vicolo belvedere , 13

הפרטים הקטנים :

במהלך הביקור בעיירות השונות, אסיסי, ספנטו, אגם טרמזינו, שמתי לב למשהו שתמיד אני מתפעלת ממנו באיטליה, הדגש על הפרטים הקטנים. הסתכלתי על הסמטאות ובכל בית ובית יש אדניות עם עציצים ופרחים מוקפדים, שלטים ועיטורים שעושים את המקום ציורי ומיוחד יותר.

כשדיברתי עם חברתי, נתלי תמיר, אמרתי לה שאני לא אחת שחושבת על הפרטים הקטנים, משום מה זה נראה לי השקעה שאין לי, מסוג הדברים שאני לא ניחנתי בהם,אני רואה את התמונה הכללית כך חשבתי, לא מתעכבת על הפרטים הקטנים וקצת הצטערתי על כך. אבל חברתי שמכירה אותי ויצאה איתי למסעות, יודעת בדיוק על מה אני חושבת לפני כל מסע ומסע, הראתה לי עד כמה אני כן חושבת על כל פרט ופרט, תודה נתלי על שהדגשת לי את מה שקיים ולא ראיתי מ"תחת לאף".

התחלתי לחשוב על זה, האם אני שמה לב לפרטים הקטנים, הבנתי כמה זה נכון, אפילו ברמת המחשבה שכשהבנות בטיול הנשים מגיעות לשדה התעופה,אני מסמנת את המזוודות במדבקה זהה ולא סתם, אלא מדבקה ורודה עם נצנצים, כיאה לטיול "בנות". כמה הגדרתי את עצמי במשהו שבאמת האמנתי לו שאני לא כזו.

לעשות מתוך שמחה ומתוך המשכיות למשפחה:

עברו יומיים מהטיול המדהים, הנופים הימי ביניים, הטבע, ההרים, הנהר הזורם, הכל יפה אבל עדיין אני לא מדמיינת אותי מגיעה לכאן עם בנות, עדיין משהו מהקסם והתחושה הביתית שיש לי ברומניה לא הגיע לאיטליה, זה התחיל להטריד אותי, חשבתי שאולי אני "מחפשת" בכוח, שאולי העובדה שהמקום חדש לי ולא יצא לי להגיע לכאן עדין עם בנות, אבל משהו היה לי חסר ולא ידעתי להצביע מה חסר.

ביום השני, התחלתי להרגיש אחרת : במפגש עם מאיה, בעלת הוילה, בחורה צעירה בת 30 שסיפרה לי שהמקום הזה היה רפת של המשפחה והיא שיפצה את המקום כדי לשמר את הוילה ולהפוך אותה לצימר תיירות.

אחר כך הגעתי לוילה יפיפיה נוספת שבה נערוך את סדנאת הבישול ואח"כ נאכל בגינה היפה למול הבריכה את המאכלים האיטלקיים שלמדנו להכין. הוילה של סנדרה אישה כבת 55 שגדלה בבית הזה מאז שהיא ילדה, הוילה הזו הייתה של סבא שלה, הוא קנה את הריהוט העתיק והיא הפכה אותה לוילה תיירותית.

אחה"צ הגענו לעיירה דרוטה, עיירה שכל כולה מתפרנסת מציורים על קרמיקה והאומנות הזו עוברת מדור לדור,אחת מנשות העיירה, בעלת חנות מקסימה, סיפרה לי שהיא בכלל למדה משפטים, אבל עוד כשהייתה בת חמש ישבה עם אמה בחנות, ראתה אותה מציירת על הקרמיקה וכך למדה את המלאכה הזו, ולבסוף, חזרה לדרוטה והיום יש לה חנות משלה.

בביקור בחנות יין,רומנלי בעיר מונטהפלקו, הסתבר שהמוכרת בחנות היא הבעלים של היין וכל המשפחה שלה, בעלה ושני הבנים, מגדלים את הכרמים ואת הזיתים עבור שמן הזית שהם מפיקים. היא סגרה את החנות ולקחה אותנו ברכב שלה,לראות את הכרמים ואת עצי הזית, ליד כל עץ ועץ היא הסבירה לנו את סוגי הזיתים וההבדל בין הזנים השונים של הענבים, אז הבנתי שזה בדיוק מה שחיפשתי, ופתאום כבר ראיתי אותי בדמיון, מגיעה עם הבנות אליה, טועמות ברוסקטות וטועמות יין ושמן זית, רוקדות לנו במרפסת עם הנוף המרהיב שנשקף, הבנתי שעבורי, המסע הוא הגילוי האמיתי והנופים, הם האנשים.

גיליתי בטיול הזה כי המשותף לכל האנשים שפגשתי באיטליה ואליהם נגיע בטיולים, שהם עושים את מלאכתם מתוך שמחה, פשטות, אהבה,קשר לאדמה ולמשפחה. הגילוי הזה וההיכרות עם האנשים, הפכה את המסע לאיטליה למסע של אנשים, של משמעות ועומק.

מסתבר שהמסע ההכנה לא היה רק מסע הכנה שלי, אלא גם של בעלי מאיר, שהחליט בזמן הטיול שהוא מביא לפה בעוד שלושה חודשים חברים שלו, לטיול בחבל אומבריה וכבר יש לו "קבוצה" מלאה.

אני מחכה להגיע שוב לאיטליה, אז אם הפוסט הזה עורר בכן רצון להיות שם, לראות, להלך בין הסמטאות היפות, לטעום ולהכיר את הנשים המיוחדות , אשמח שתצטרפו אלי.

לתאריכים והרשמה לחצו כאן.

#איטליה #מסענשים #טיולינשים #טיולינשיםלאיטליה #אומבריה #אסיסי #סדנאתבישולבאיטליה

הרשמי כאן לקבלת עדכונים

רות רונן | 054-2075414

אין כרגע אירועים נוספים

הטיולים הקרובים