יש נושא לטיול ? אחת הנשים שאלה אותי כשביקשה פרטים על מסעות הנשיים שלי לרומניה. ועבורי, שמגדירה את עצמי כלא מוגדרת, כמתפזרת.. הייתי צריכה למקד בשם אחד כולל את ארבעת הימים המשמעותיים האלה. כבר מזמן אני לא קוראת לארבעת הימים האלו "טיול", גם לא "חופש", קשה להגדיר זאת, גם מי שחוזרת ונשאלת מה היה שם? מה היה כל כך מעצים וטוב ? בבבב.. אין תשובה זאת הרגשה כללית כנראה. מעין "מסאג' לנפש" ככה הגדירה זאת דפנה, אחת המשתתפות.
אז מה הנושא ? מסע. על פי ההגדרה המילונית מסע הוא : מעבר של נוסע בין מקומות שונים.
המסע שלנו, מתחיל ברגע שאנחנו מחליטות לצאת, לצאת מאיזור הנוחות, לצאת מהשיגרה היומיומית ולעצור לרגע, או שבכלל זו לא עצירה, אלא כבר הליכה קדימה או אולי אחורה.
החיים כמסע :
כשאנחנו מבינות שהחיים שלנו הם מסע, ומביטות לעבר הנופים שאנחנו עוברות. מבינות שכל חוויה וכל דבר שאנו חוות וכל אחד ואחת שנפגוש בדרך, הם חלק מהדרך שלנו. הדרך של חיינו וכך מתגלים הנופים, הנופים בתוך הנפש שלנו.
יש לנו את האפשרות לבחור איך להסתכל על הדרך ומה לעשות במהלך הדרך : הדרך יכולה להיות עבורנו דרך קשה, מתישה, מלאה בעליות ומורדות. אבל גם אפשר להתבונן ולראות כי הדרך היא דרך יפה, לצעוד כל צעד ולהבין כי הצעד הזה הוא רגע מתוך מכלול צעדים שלוקחים אותנו קדימה. הדרך היא דרך שיש בה עליות, ירידות אבל לדעת שאנחנו מסוגלות למסע הזה של חיינו, כי כשנגיע למעלה יתגלה לנו נוף נהדר, בעצם כבר הדרך היא הנהדרת.
אינספור שבילים ויציאה רושם בתוך יומן מסע
להתערבב ולא להיבלע, רושם בתוך יומן מסע
והיה אם מישהו בא אל תסתובב כי זה תמיד יכול להיות זה שידליק לך את הלב יפרוק את הכאב בשלווה
מגע הרוך גובר על המכה רושם בתוך יומן מסע
כולנו עשויים אבק של אהבה רושם בתוך יומן מסע
מביטים למעלה ונושאים תפילות כשבינתיים שוכחים שהמשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות
תמיד במסעות יש חיבור מדהים בין הנשים, כמה דומות וכמה שונות שאנו, להתערבב ולא להיבלע. המילה יחד היא מילה המורכבת מאותו השורש של יחיד וממיוחד, כשאת שומרת על הייחודיות שלך, על האותנטיות ולא מוותרת על מי שאת, ככה את הופכת שייכת לקבוצה, ללא צורך לוותר על עצמיותך.
ובאמת במסע, דווקא זו שלא חשבת, דווקא זו שנראתה לך הכי שונה ממך, מתגלה האחת שהכי יכולה להיות קרובה אלייך והיא זו ש"תדליק לך את הלב".
שולמית הגדירה את המסע כמסע להוריד את המשא.. המשא הכבד שאנחנו נושאות, שמשרת אותנו כדי לתרץ לנו למה לא ? או למה זה לא יתכן ולא אפשרי? המשא שמשאיר אותנו לעמוד במקום למרות שהדרך כבר קוראת לנו לצעוד בה.
הלוואי והיה איזה גמד קטן, שהיה יכול ללחוש לנו שאנחנו בדרך הנכונה, שכדאי לעשות את הצעד, להפסיק עם כל ההיסוסים והמחשבות של "למה לא", לחייך אלינו ולומר בביטחון כי הדרך הצרה הזו, המסוכנת והמפחידה היא הדרך למקום הבא שלנו.
מצד שני, זה יקלקל לנו את כל הכיף את כל ההפתעות שבדרך, ילדים כל כך נהנים מהפתעות, מהרפתקאות, והרי גם אנחנו היינו פעם ילדים.
מתי הפסקנו להיות ילדים?
שנים שאני עובדת עם ילדים ומוקפת בילדים, בכלל אני אוהבת להיות ילדה ורוצה תמיד להישאר ילדה.
כמה דברים שאני אוהבת בילדים והייתי שמחה שהיו בי יותר וישארו בכולנו :
1. הדמיון המפותח שלהם והאמונה כי הכל אפשרי.
2. חיים את הרגע, ילד כשהוא משחק, או שומע סיפור, נמצא כל כולו בסיפור ובמשחק. לא כמונו, המבוגרים שכשרואים שיורד גשם, במקום להרגיש את טיפות המים וריח האדמה, אנחנו ישר חושבות על הכביסה בבית.
3. הסקרנות המתמדת, הכל חדש, הכל פלאי.
4. אין פחד לחלום - הילדים רוצים להיות הכל ומאמינים שהם גם מסוגלים להיות הכל, אין להם חשש מלחלום חלומות, לצעוק אותם בקול, וגם אין להם חשש מלשנות כל יום את חלומם, הרי יש המון אפשרויות, אז למה לא ?
אנחנו עם השנים למדנו כי צריך להתמקד בדבר אחד, להתמקצע .. אבל מי אמר שזה נכון לכל אחד? אנחנו אפילו מפחדות לומר את משאלות לבנו שמא נתאכזב, כבר לא מאמינות שאפשר לחלום.
5. ילדים נהנים מהתהליך ולא רק מהתוצאה. ילד מצייר ושקוע בציור וכל כך נהנה ממנו, לאו דווקא ממה שיצא לו. אנחנו עם השנים הפכנו לאנשים שאם אין תועלת במה שאנחנו עושים , אז למה לעשות זאת.
" תתמקדי בעיקר" כל חיי שמעתי מאמי את המשפט "תתמקדי בעיקר", מאוד פחדתי מהרצון והצורך שלי אחרי שמונה שנים בתחום הפעלות הילדים, להתחיל במשהו חדש ועוד במקביל להמשיך בהפעלות הילדים. עם השנים הבנתי שכנראה שיש לי "בעיות" של קשב וריכוז, של התפזרות. אני יכולה לתלות כביסה ובמהלך תליית הכביסה להיזכר שעליי לכתוב פוסט. זה יכול לשגע אם מתייחסים לזה כאל חסרון ובשנה האחרונה החלטתי שאני הופכת את ההתפזרות הזאת ליתרון.. כן כן, כשיש לך ארבעה ילדים ושני עסקים ומי סופר כמה קבוצות ווטס אפ את חייבת לדעת איך להתפרס על כמה משימות בו זמנית ( גם עכשיו, בזמן כתיבת הבלוג, אני מכינה שיעורים עם בתי בכיתה א) . לא הבנתי מה הקשר בין הפעלות הילדים בין הלימודים שלי באדלר לבין מסעות נשים. עד שהבנתי במסעות כי הילדה שבנו שתמיד נמצאת בתוכנו, מתעוררת במהלך הטיול. הילדה, שכל כך רוצה להיות חסרת דאגות, להיות ברגע, להיות אהובה, להאמין במי שהיא להיזכר בה לחבק ולאהוב אותה.
אל תחשבי יותר מידי לאנשים תמיד יהיה מה לומר שיגידו, שיגידו, אז מה? תחשבי רק על עצמך מה את בעצם רוצה קולות אחרים עוצרים בעדך איך את מרשה? איך? רוצי קטנה ממילים ריקות מהבטחות סדוקות רוצי קטנה מכל הצדק המזויף תראי גם הירח מכושף כשמעינייך הטרוף נחשף שימי קו ושימי גבול החרטה היא איש כבול אל תחשבי יותר מידי לאנשים תמיד יהיה מה לומר שיגידו, שיגידו, אז מה? הקשיבי אך ורק לקולך משהו בפנים צועק אצלך רעשים מיותרים סביבך איך את נותנת? איך?
אז איך אסיים את הפוסט ?
התחלתי במסע.. זה מה שחשבתי שאכתוב עליו והכתיבה הובילה אותי לילדות, להזכרות בילדות ובקסם שבילדות , אמרתי לכן שיש לי הפרעות קשב וריכוז. במחשבה שניה, יש קשר :מסע הוא מעבר של נוסע בין שני מקומות שונים, אז כנראה שגם המסע לעבר העבר שלנו ולזיכרונות , הם חלק מהמעברים שאנו חוות במהלך המסע הפיזי .
להתראות