רומניה בשלג:
זה היה חלום שחלמתי כבר כמה חודשים.
בכל מסע נשים שהוצאתי, כשהגענו לוילה שבה אנחנו שוהות ומיד מרגישות בה בבית, כולן תמיד פינטזו על המקום הזה בשלג, כשהאח בוערת , בחוץ הכל לבן ואנחנו מתכנסות יחד.
מה יש בשלג שכל כך מיוחד וקסום ?
הכל נצבע בלבן, לבן בוהק שבלילה הוא גם נוצץ.
זוהי תחושה נקיה ואפילו חגיגית אבל בעיקר אני חושבת שיש משהו גם מסתורי ושקט בלבן הזה.אנחנו רואות ולא רואות, רואות שכבות של לבן אבל לא יודעות מה יש מתחת ללבן .
העובדה שאצלנו בארץ אין שלג, מיד נותנת לנו מימד נוסף של התלהבות ממשהו אחר, הרפתקאה שונה ושינוי מוחלט וחד כך שזה יוצר במסע התרגשות גם ברמת החושים .
השלג מעורר את כל החושים : העין שרואה את הלבן, המגע הרך והקפוא של השלג , הרכות בנגיעה בשלג או בהליכה ופילוס הדרך, טעם ואפילו הריח, ריח העץ שנשא באויר מכל בית בכפר.
ומה היה מיוחד במסע הזה?
מעצם היותו בינואר בקור, בפעם הראשונה שאני יוצאת למסע שלג, אז גם הנשים שהשתתפו במסע היו נשים נועזות, מיוחדות וזכיתי בקבוצה מקסימה.
כשפרסמתי את המסע קיבלתי המון תגובות וגם בתוך תוכי אני שאלתי את עצמי את השאלות : איך מסתדרים עם הקור? האם אסבול ולא ארצה בכלל לצאת החוצה?
החלטתי שאני רוצה לנסות גם את החויה הזאת, אחרי שראיתי השנה את רומניה בכל עונות השנה, אני חייבת גם להיות כאן בשלג.
בגלל מזג האויר הקר, הכבישים החלקים, אנשים פחות יוצאים מהבית וזו הזדמנות פז להרגיש את השקט של הטבע, ואפילו פגשנו איילות.
מסע החורף הוא מסע של התכנסות פנימה, הוא נתן לי שקט ואישור מחודש לתובנה שגילתי בשלושת המסעות האחרונים: שבמסעות נשים יש לאפשר מרחב אישי, זמן אישי במסע, זמן של התכנסות יחד לשיחות עומק ולשיחות חולין, וזה לא משנה אם נראה עוד כנסיה, מנזר או עוד יעד.
במסע הנוכחי הזמנתי חברה אהובה, גלי לשם, אשר מעבירה סדנאות נשים להגשמה. נושא הסדנאות למסע שנבחר: ״מה את רוצה - נשים מגשימות״, ההבנה בין רצון פנימי עמוק, בין מה מניע אותנו לרצות את מה שאנו רוצות, איך לכוון לעבר הגשמת הרצונות שלנו.
כל בוקר התחיל בשמונה וחצי עם הכנה משותפת של ארוחת בוקר, ובעשר התכנסות של שעתיים לסדנא.
בכל סדנא עולים נושאים שגם אם לא התכוונו שיעלו, מעצם כוחה של הקבוצה והאנרגיות נוצר שיח משותף, הפעם הוא היה על יחסי אמהות ובנות.
עלינו הן בתפקיד האמהות והן בתפקיד הבנות, על המורכבות , על הרצון לאהוב ועל הצורך לקבל אהבה, ושתמיד נהיה הילדות הקטנות שרוצות אישור של אמא. דיברנו הרבה על מודל אפרת ( אירוע, פירוש , רגש, תגובה) על אמת וסובייקטיביות ועוד נושאים שרק ממפגש ומהמסע החיים של כל אחת ואחת, אני לומדת רבות.
לקראת שתיים עשרה התחילה פעילות בחוץ : טיול רגלי בכפר, נסיעה לאורגת השטיחים אגריפינה, ביקור במרתף הליקר, רכס ראראו .
ואיך אפשר בלי אוכל מנחם טעים ומחמם? מרקים, ממליגה, ופאפנש נהדרים .
מאחר ובחמש כבר מחשיך וכבר כמה שעות שלא היינו בוילה שלנו, חוזרות שבעות ( בלשון המעטה) לוילה לזמן פנוי, קריאה , כתיבה, מנוחה, סתם לפטפט עם חברה או בכלל, לשבת ולבהות - מתי זה קורה?! בין לבין כל אחת קיבלה טיפול אישי של מסאז״ הגיעה לוילה מסאז״יסטית עם מיטת טיפולים.
וכמובן , ארוחת ערב שבישלה לנו מבשלת הוילה.
לאחר הארוחה התכנסות לסדנא מסכמת של היום שכוללת גם מדיטציה נהדרת, טיפול לאיזון הגוף בקערות טיבטיות ( פעם ראשונה שחויתי את זה ופשוט מדהים, תחושה שהצליל של הקערה מהדהד בכל הגוף ויוצר אדוות קטנות פנימה)
אחרי יום כזה עמוס, מקלחת ולהכנס למיטה החמה ולהתכסות בפוך זה החלום הפשוט והמפנק ביותר, אין פלא שכולנו ישנו עד 7:30 בבוקר.
תודה רומניה אהובה שראיתי אותך גם מושלגת, מסתורית וצחה.
תודה לכן נשים יקרות שהשתתפתן במסע החורף והגשמתן לי חלום : להיות ברומניה בשלג .
