תמיד בתנועה- התפתחות מתמדת

כבר תקופה ארוכה שלא כתבתי, בזמנו כשהתחלתי את הכתיבה התחייבתי לעצמי לכתוב כל חודש, ואכן התמדתי בזה. מאז הטיול באוגוסט ליוון לא כתבתי, אני יכולה למצוא מלא סיבות למה לא : תמיד אין זמן ויש דברים אחרים לעשות, אין לי השראה מוזה וכדי לכתוב הרי "חייב" שתהיה מוזה, אבל כל זה אני יודעת,הם תירוצים, ואנחנו יודעות תמיד למצוא את הסיבות למה לא.. תמיד אין זמן, תמיד יש משהו יותר חשוב ובוער אז איך בכל זאת עושים את הדברים?

למה לשנות ?

שינוי משמעו התפתחות. ההגדרה המילונית של התפתחות היא : תהליך של שינוי המתרחש לאורך זמן.

אני מאמינה שכל הזמן אנחנו צריכות להיות בתנועה, לא להישאר סטטיים.זה גם מצב הטבע והעולם שבו אנחנו חיים, כדור הארץ שמסתובב באופן קבוע, השמש שנעה ממזרח למערב כל יום, הירח שמתמלא ומתרוקן מדי חודש, העצים והפרחים, הים, הגלים, הטבע כל הזמן בתנועה!! גם אנחנו צריכות להיות בתנועה - פיזית ומנטלית.

לזכור גם שיש כל הזמן תנודות, יש ימים שנהיה בסערה ויש ימים רגועים...בדיוק כמו בטבע,טבעי נורמאלי ואין צורך להלחם בזה.

להתחיל לשנות : בטיול האחרון בשיחת הבוקר דיברנו על הרצון שלנו להכניס דברים חדשים לחיינו, כל אחת רשמה מה היא רוצה להכניס/ לשנות בחייה. למשל : לרדת במשקל ( איך תמיד זה עולה), להשקיע יותר זמן בעצמי, זמן זוגי, זמן משפחתי, לקחת חוג/ קורס מעורר השראה, להשקיע יותר בעצמי, להכניס ריקוד לחיים.

אנחנו כל יום מתעוררות עם רצונות ומחשבות מה אנחנו רוצות לשנות ולשפר בחיים ועדיין לרוב אנחנו נשארות באותו המצב, למה ?

נוח לנו, בסופו של דבר יום עובר, השיגרה, פחד שאולי לא נצליח, עצלות להתאמץ, הסחות של דברים אחרים, פייסבוק, סדרה בטלויזיה ( חוויתי את זה החודש על בשרי) חשיפה- גם כשאני כותבת עכשיו אני תוהה האם אני רוצה שיקראו את מחשבותיי אלו?.

המון סיבות ועדיין הרצון לשנות מהדהד בנו, לא מניח ולא נותן מרגוע.

אז איך עושים זאת ?איך מכניסים את השינוי ואיך הופכים אותו לחלק מחיינו ?

ראשית, אנחנו צריכות להבין למה אני רוצה להוסיף את זה לחיי מבחינה משמעותית וערכית ומה זה יתן לי.

למשל : אני רוצה השנה להכניס ריקוד לחיי. מבחינתי זה יגרום לי הנאה, שמחה, שחרור, זה מעניק לי התחברות לגוף שלי ולנפש, זה גם יתרום לי פרקטית בטיולים - אנחנו גם ככה רוקדות, אז להוסיף עוד תנועות לרפרטואר ולהעביר את זה בצורה מדויקת יותר. הריקוד מבחינתי הוא סוג של שחרור וחיבור לעצמי, הוצאת אנרגיות אבל קבלה עצומה של אנרגיות. מעניק לי בריאות, גמישות הגוף וחלקים בגוף שכבר הפכו לחלודים..

כשהבנתי את הערכיות והמשמעות של השינוי שאני רוצה להכניס לחיי אני חייבת לעשות את הצעד הראשון לקראתו. ולזכור, הכל מתחיל בצעדים קטנים. אל תאמרו נואש, הרבה פעמים אנחנו רוצות לשנות משהו, אבל הוא כל כך גדול שאנחנו מראש מתייאשות.

גם חוסר הוודאות מה יהיה בעקבות השינוי, לאן תוביל הדרך, הרבה פעמים גורמת לנו להישאר במקום הידוע, גם אם מרגיש לנו שצריך לשנות.

לוותר על משהו כדי להכניס שינוי :

להבין שכדי לבחור בשינוי אני אאלץ לוותר על דברים. למשל : אם אצא בשעות הערב לרקוד, אוותר על זמן זוגי או על זמן טלויזיה או זמן שינה וגם על כסף שאולי יכולתי לקנות בו משהו אחר, אם אחליט שאני הולכת על דיאטה אני מחליטה שאני מוותרת על אוכל מסוים או על כמות מסוימת.

ההבדל הוא שאני מבינה שאני מוותרת ואני מוותרת ממקום של בחירה וזו עוצמה גדולה.

שורשיות :מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת לחקור מילים ודרך שורש המילה לגלות עוד ועוד.

שורש המילה ש.נ.ה - לשנות, הינו גם : להפוך לדבר אחר, וגם חזרה על הפעולה.

אם אנחנו רוצים להכניס לחיינו דבר חדש, אנחנו צריכים לחזור על זה. חשוב מאוד כשאנחנו רוצים להכניס שינוי שיגרום לנו להתפתחות ולתנועה קדימה, להכניס זאת כדבר קבוע שיש לו ממשות,הגדרות ולא משהו באויר, לקבוע ולתת לו יום ושעה. למשל, אני רוצה להכניס ריקוד, ארשם לחוג באופן קבוע. אני רוצה לרדת במשקל, אפסיק לאכול משעה 20:00 בערב או אשתה כל יום עשר כוסות מים ( מתחילים בשינויים קטנים). החזרה חייבת להיות מוגדרת בזמן ובמעשיות - זמן איכות עם בן הזוג - כל יום שלישי בערב, יוצאים - ממש לקבוע באופן קבוע את הדברים.

גם המילה שינה - לישון, מאותו שורש, בדיוק מילה והיפוכה, אם אני לא משנה, אני בתרדמת, במצב של חוסר עירות.

פרשת השבוע "לך לך" : אני מאוד אוהבת לקרוא את פרשת השבוע ולדעתי תמיד יש התאמה בין מה שאנחנו עוברים לבין הפרשה השבועית. כמו שרואים בפרשת השבוע יש הרבה שינויים ותנועה, עצם שם הפרשה "לך לך" - התנועה כמטרה לשמה, כדי לעשות שינוי יש ללכת, לנוע קדימה.

פרשת השבוע היא השלישית מבין הפרשות בספר בראשית( רק התחלנו שוב לקרוא את התורה). כשה' פונה לאברם ( עדיין לא שינה את השם לאברהם) ואומר לו "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך" - השינוי, שינוי הדרגתי, מהקל אל הקשה יותר, מארץ לעומת מולדת ואח"כ מבית אביך. השינוי נתפס כמשהו רגשי לא קל, יש ויתור, מהמקום המוכר, האהוב ולאן - "אל הארץ אשר אראך" - אין כאן ידיעה ברורה לאיזה ארץ הוא יגיע, אין כאן הבטחה אם יהיה פה טוב יותר.

גם אברם וגם שרי - משנים את שמם, השינוי החיצוני כשמעיד על שינוי פנימי.

אל תפחדו משינויים, כל שינוי קטן והכנסה של משהו חדש לחיינו יביא לנו התפתחות נוספת, שווה לנסות, ללכת בעקבות הלב.

אשמח לשמוע על שינויים קטנים וגדולים שעשיתן, שתפו אותי.

שבת שלום.