כתבתי את הפוסט הזה לפני שבועיים אבל הוא הרגיש לי מאוד חושפני.. מי אני שכותבת מה למדתי בארבעים שנות חיי? האם אני באמת מיישמת זאת כל יום? ( ממש לא), דחיתי ודחיתי את הפרסום.. אבל בסופו של דבר נזכרתי שדווקא הדברים שהכי חשופים הם הדברים האמיתיים.. אז החלטתי לפרסם.. יאלללה לוחצת send - שנה טובה וקריאה מהנה :
אני כותבת את הפוסט כשאני נמצאת בפרו בעיר היפיפה קוסקו. לא , זה לא היה חלום להגיע לכאן, האמת שעד לפני כחודשיים בכלל לא שמעתי על המקום הזה ולא בדיוק תכננתי להגיע לכאן.. אז מה אני עושה פה?
בעלי מאיר, הוזמן לכנס מהנדסים לשימור כאן וכשהוא סיפר לי על זה לפני כמה חודשים בערב במרפסת, ישר אמרתי אני באה איתך. לא חשבתי על זה יותר מדי והאמת אם הייתי חושבת בטוח לא הייתי באה.
ולמה לא? מיליון ואחת סיבות :
לא להיות עם הילדים בראש השנה, מעולם לא עזבתי אותם בחג - גם אני וגם אבא שלהם ..
לטוס עשרים וארבע שעות הלוך וחזור כדי להיות רק שבוע, להחליף שלושה מטוסים עד שמגיעים, הטיסה מאוד יקרה, זה רק השבוע השני של הלימודים, מה יהיה איך יסתדרו?! כשאחזור באותו שבוע אנחנו חוגגים עלייה לתורה של בני, איך אספיק להתארגן ?! בטח נלחצתן .. מכל הסיבות למה לא..
ההגדרה המילונית להזדמנות :מצב שעשוי להביא תועלת. לא יודעת מה התועלת אבל כנראה שקודם כל הטיול הזה והזמן יחד והשחרור וההתנתקות מכולם עושים לי טוב.
המילה הזדמנות : להזמין, קיבלת הזמנה והאם אתה אומר לה כן או לא?!
אין אף פעם זמן מתאים לשום דבר, ומצד שני הכל עיניין של בחירה ואז יש זמן להכל (גם לכתוב כאן בבלוג).
הרבה סיבות למה לא , וסיבה אחת למה כן..
יצר ההרפתקנות שלי, האמונה שהדברים מגיעים בזמן המדויק, בדיוק החודש אחגוג 40, זה בדיוק יוצא בחופשה וככה המשפחה המקסימה שלנו יכולה לעזור ולהרתם ( אבא שלי, חמותי בלה, ליז רמי והילה ואלירן הדודים והדודות המקסימים- תודה ענקית).
אומרים כן, בתכלס, מתי תהיי לי הזדמנות להיות עם בעלי היקר בחופשה כזו חלומית, ובסוף העולם שמאלה?!
אז הגענו לקוסקו, אחרי טיסה של יום, שלושה מטוסים להחליף והאמת, בכלל לא הרגיש לנו שזה היה ארוך. החלטתי כבר בשדה התעופה, שאני לא מחשבת זמנים, זמן זה בראש.. אני הולכת להנות גם בטיסה, אז הספקתי לקרוא ספר, לראות שלושה סרטים חדשים בקולנוע, לישון שמונה שעות.. הגענו כשהיה בוקר בקוסקו והמזוודות לא הגיעו... טוב, משום מה גם לזה ציפינו, קיבלנו כסף מהביטוח לקניות ויצאנו לשופינג... מי היה מאמין שזה מה שנעשה דבר ראשון ?!
אז גם זכיתי בבגדים חדשים ובמעיל מהמם מבלי שבעצם הוצאתי כסף.. וגם, כל כך הערכתי את המזודה שהגיעה אחרי יומיים..זה גרם לי להבין שתמיד יש לנו, אבל לא תמיד אנחנו מעריכים את היש, הרי לולא המזוודה הייתה אובדת, זה היה לי ברור שיש לי אותה פה.
אז מה אני בעצם רוצה לכתוב כאן בפוסט ?
אני כותבת כאן לשנה החדשה, ראיתי המון ברכות לשנה החדשה, המון בקשות מהשנה, שתהיי טובה אלינו, שנצליח השנה להגשים את חלומותינו, המון תקוות המון ציפיות מהשנה. אני חושבת על השנה, היא 365 ימים, זה מצד אחד המון, ומצד שני כלום, זה הכל תלוי בהשקפה שלנו. אני מאחלת שכל יום שיעבור יהיה יום של בריאות, של שמחה, של למוד, של חידוש. שכל יום אבין משהו חדש על עצמי או על העולם, או על בני האדם, או על ילדיי.
לקוות לעומת לצפות :
אני כל כך אוהבת את השפה העברית שלנו. אוהבת לחקור מילים, וכל פעם מרגישה שאני מגלה אוצרות ועומקים בעקבות ניתוח שורשים של מילים.
שמתי לב שהמילה לקוות - בעצם מהמילה של היקוות מים, כלומר המים נקווים, מחלחלים באדמה, זה משהו פנימי. אנחנו מקווים, תקווה היא משהו תחתי, שמגיעה מלמעלה, מהשמיים ומחלחלת אלינו, זה לוקח יותר זמן לראות את התוצאות.
לעומת זאת לצפות זה משהו למעלה, כמו ציפוי של עוגה, זה לא לשנות את הקיים אלא על הקיים לשים ציפוי. לצפות זה להתבונן מהצד ושיקרה משהו, שמישהו אחר יהיה אחראי.. לעומת זאת, בפירוש שלי לקוות זה מתוך אמונה, מתוך המתנה.
דווקא לאור הטיול הזה, שבא לי בהפתעה ובכלל לא ידעתי לקראת מה אני הולכת ולא ציפיתי לכלום.. הבנתי משהו חשוב :אל תצפו מהשנה הזו, פשוט תעשו!! פשוט תעשו גם אחרת, משהו אחד שונה, משהו אחד לא צפוי כי הרי אם לא נשנה משהו, איך נצפה שמשהו ישתנה?
חשבתי לכתוב על גיל ארבעים, מה למדתי עד עתה בחיי ?! וואו.. מצד אחד אני מרגישה שעדין לא למדתי כלום ויש לי כל כך הרבה להבין ומצד שני, במיוחד בעשר השנים האחרונות, מאז הפכתי לאמא, והפכתי לאמא ללא אמא, ומאז שאני עצמאית ומאז שאני עובדת עם נשים ועם אנשים מכל העולם ומכל מיני תרבויות, הבנתי משהו שמנחה אותי לאורך כל הדרך:
1. אני אחראית על חיי, אני אחראית על הדרך שאני בוחרת לחיות. יש מצבים שאי אפשר לשנות, אבל הגישה שלנו בחיים היא בידנו. תמיד אפשר להסתכל על כל דבר בצורה חיובית, לדעת שיש זמן גם להמתין, שלא הכל בידנו ולא הכל נוכל לשנות, אבל לדעת גם לקבל את הדברים ולא להלחם.
2. למדתי שחיוך מכל הלב, תמיד עוזר, הוא פותח לבבות ומזכיר לכל אחד ואחד שהוא טוב,זה בינלאומי, הרי כל התינוקות בעולם מתקשרים קודם כל עם חיוך.. ואם לא מחייכים אלי בחזרה, אז לא נורא, לי החיוך עזר וגם דחה ממני אנשים שפחות מתאימים לי.
3. זה לא נגדי, זה בעדם - משהו שלמדתי בשנים האחרונות. פעם אם משהו היה עושה משהו שלא התאים לי, הייתי יכולה להעלב. היום אני מבינה שלכל אחד ואחד יש גישה והסתכלות אחרת ופרשנות אחרת על החיים ועל מצבים. אין טוב ואין רע ואין אמת אחת. כל אחד יצר לעצמו את המציאות ואת ההסברים לחיים מהתנסויות שהוא עבר, מהבית שממנו הוא הגיע וכו' ולכן, אם מישהו פועל או מגיב למשהו אחרת ממה שאת, זה לא קשור בכלל אלי, זה קשור לאמת שלו ובטוח שהוא מבחינתו חשב שזה
הטוב ביותר.
4. להיות טובה לעצמי. זה לא פשוט, אנחנו תמיד שיפוטיים וביקורתיים הכי כלפי עצמנו. אבל, בסופו ובתחילתו של יום, להסתכל לעצמי עמוק בעיניים ולדעת שגם אם טעיתי, בסה"כ באמת שאני מנסה להיות טובה כמה שאני יכולה, וכמה שאני יודעת.
5. להוקיר תודה ולא לקבל שום דבר מאליו. כל יום להתעורר ולהגיד תודה על מה שיש.
6. לא לפחד לומר את מה שעל לבי. משחרר, לתת חשיבות לדבריי, למחשבותי ולדעת שגם אם הדברים שונים ואחרים, יש מקום גם להביע את הדעה שלי.
7. לא לפחד להרגיש. גם לכעוס, גם לכאוב, גם להתגעגע, גם לאהוב, גם להתרגש וגם לבכות - העיקר לא להתעלם מהרגשות, לתת לרגשות האלו מקום, ולא להלחם בהם, כי המלחמה בהם היא זו המתישה אותנו ושנותנת לנו לסבול עוד.
8. למדתי שכולם צריכים אהבה. כולם צריכים להרגיש שייכים, להרגיש נחוצים, להרגיש מועילים. תן זאת לילד או למבוגר, ותקבל את זה פי כמה חזרה.
9. לצחוק מכל הלב ולא לפחד להרעיש.. כן כן, אז שיחשבו שאני פסיכית, שיכורה, לא שפויה, צחוק משחרר, מבריא.
10. למדתי לומר כן, להיות ספונטאנית, לעשות דברים שלא חשבתי .
11. למדתי לומר לא, להיות קשובה לעצמי, להרגיש אם אני באמת רוצה לומר כן או שאני עושה זאת כדי לא לפגוע, כדי לרצות.
12. למדתי לבקש, לא לחשוב שמישהו צריך לנחש שאת צריכה משהו - זה כולל הבעל, החמות, הילדים והחברות. לבקש עזרה, לבקש עצה,
ויחד עם זאת להבין שאף אחד לא חייב לך אז גם יכולים להגיד לך לא.
אני כותבת את זה וזה נשמע כאילו אני חיה בקלות, בלי בלבלות ובלי חששות או פחדים או העלבויות... אומנם למדתי את זה במשך ארבעים השנים האחרונות,,, אבל אני כל הזמן לומדת את זה על בשרי מיום ליום, יש ימים שאני שוכחת את השיעורים האלה,
ואז המקרים והמפגשים עם האנשים מזכירים לי זאת.
החיים שלנו הם לימוד מתמיד, הרפתקאה יום יומית , אז שיהיה לנו מעניין ופורה.
תודה שקראתם
שנה נהדרת.
